נכדים ללא הורים: האם אפשר "לדלג דור" בהוצאת אזרחות אוסטרית או גרמנית?

זוהי סצנה שחוזרת על עצמה באינספור סלונים ופינות אוכל ברחבי ישראל: משפחה יושבת לארוחת שישי, והשיחה מתגלגלת ליוקר המחיה, ללימודים בחו"ל או לטיול הקרוב לאירופה. בשלב מסוים, אחד הנכדים – חייל משוחרר או סטודנטית צעירה – מעלה את הרעיון: "רגע, סבא הרי נולד בווינה וברח ב-1938. למה שלא נוציא דרכון אוסטרי?". המבטים מופנים מיד אל עבר ה"דור השני" – בנו או בתו של אותו סבא, הורהו של הצעיר.

אלא שאז, החדר משתתק, וההורה משיב בנחרצות: "אני לא מוכן לשמוע על זה. כף רגלי לא תדרוך על אדמת אוסטריה (או גרמניה), ואני בטח לא מתכוון לבקש מהם טובות או דרכונים". במקרים אחרים, המציאות כואבת אף יותר – ה"דור השני" כבר הלך לעולמו, והנכד נותר עם סיפורי המשפחה, אך ללא החוליה המקשרת החיה.

הדינמיקה המשפחתית הזו מציפה את אחת השאלות הנפוצות, הרגישות והקריטיות ביותר בעולם האזרחויות האירופאיות: האם התנגדות פסיכולוגית או אידיאולוגית של ההורה, או לחלופין פטירתו, סותמת את הגולל על זכאותו של הנכד? האם הבירוקרטיה האירופאית דורשת "רצף אזרחי" שבו ההורה חייב להוציא דרכון כדי שהנכד יוכל לעשות זאת?

התשובה הקצרה והמשמחת היא: ממש לא. חוקי האזרחות החדשים בגרמניה ובאוסטריה נכתבו מתוך הבנה עמוקה של הטרגדיה המשפחתית וההיסטורית, והם מאפשרים לכל צאצא, בכל דור, לעמוד בפני עצמו. במאמר זה נסקור לעומק כיצד מבוצע "דילוג הדורות" הלכה למעשה, מהו ההיגיון המשפטי העומד בבסיסו, וכיצד מתמודדים עם המכשולים הבירוקרטיים בדרך לדרכון המיוחל.

ירושת זכאות לאזרחות: ההיגיון המשפטי מאחורי התיקון

כדי להבין מדוע הרשויות באוסטריה ובגרמניה מאפשרות את דילוג הדורות, יש להבין את העיקרון המשפטי של "צדק מאחה" (Restitutive Justice) שעומד בבסיס תיקוני החקיקה של השנים האחרונות.

בדיני אזרחות רגילים של מדינות רבות, אזרחות אכן עוברת בירושה מדור לדור. אם חוליה אחת בשרשרת ניתקה את אזרחותה (למשל, הורה שוויתר מרצונו על אזרחותו בטרם נולד בנו), השרשרת נשברת, והדורות הבאים אינם זכאים. אולם, חוקי האזרחות הקשורים לרדיפות הנאצים אינם "דיני אזרחות רגילים". הם מבוססים על ההכרה כי האזרחות נשללה מהיהודים (ומקבוצות נרדפות אחרות) שלא כדין, בכפייה, ובעוול משווע.

ההיגיון המשפטי של המחוקק בווינה ובברלין קובע כך: אילו המשטר הנאצי לא היה עולה לשלטון, אותו סבא-רבא שחי בברלין או בווינה היה ממשיך להחזיק באזרחותו. ילדיו היו נולדים כאזרחים, וכך גם נכדיו וניניו. מכיוון שהניתוק נעשה בעוול, החוק החדש נועד "לתקן את ציר הזמן". הוא מעניק לכל צאצא – ללא קשר למיקומו בעץ המשפחתי (עד גבול מסוים של דורות, לרוב עד נינים או חימשים) – זכות עצמאית ואישית (Personal Right) לתבוע את האזרחות בחזרה.

הזכות הזו אינה "מוורשת" מההורה לנכד בנקודת הזמן הנוכחית, אלא נשאבת ישירות מאותו אב-קדמון שנרדף. לכן, סירובו של דור הביניים (ההורה) לממש את זכותו, אינו שולל בשום צורה את זכותו של הדור הבא.

אזרחות אוסטרית ללא ההורים: העצמאות של חוק 58c

חוק האזרחות האוסטרי החדש (סעיף 58c), שנכנס לתוקף בספטמבר 2020, נחשב לאחד החוקים המכילים והמתקדמים ביותר באירופה בנושא זה. החוק נכתב במפורש כדי להקל על צאצאי הנרדפים, והוא מתייחס בפירוש לזכותם העצמאית של הצאצאים.

"צאצא ישיר" (Direct Descendant): החוק האוסטרי קובע שכל צאצא ישיר של פליט שנרדף על ידי הנאצים ונאלץ לעזוב את אוסטריה, זכאי לאזרחות. צאצא ישיר מוגדר כבן, נכד, ונין. בעת הגשת הבקשה למחלקת ההגירה והאזרחות בווינה (MA35), המערכת פותחת תיק אישי אך ורק על שם המבקש (הנכד, במקרה שלנו).

אין שום רובריקה בטופס הבקשה האוסטרי הדורשת את חתימתו של ההורה, את הסכמתו לתהליך, או הצהרה שהוא עצמו מחזיק בדרכון אוסטרי. מבחינת הרשויות באוסטריה, זה לחלוטין לא משנה אם ההורה הישראלי מחזיק בדרכון אוסטרי, אם הוא מחזיק אך ורק בדרכון ישראלי, אם הוא סולד מהרעיון, או אם הוא אינו בין החיים. המבחן היחיד שהנכד צריך לעמוד בו הוא כפול:

1. להוכיח שסבו (הנרדף) עומד בקריטריונים של החוק האוסטרי.

2. להוכיח, באמצעות מסמכים רשמיים, שהוא אכן הצאצא הביולוגי הישיר של אותו סבא.

העצמאות הזו מאפשרת לאחים במשפחה אחת לפעול בצורה שונה. אח אחד יכול להגיש בקשה לאזרחות אוסטרית ולקבל אותה, בעוד שאחיו והוריו מחליטים לוותר על התענוג. האזרחות תוענק לאח שביקש, מבלי שהדבר יחייב או ישפיע על שאר בני המשפחה.

דילוג דורות בבקשת אזרחות גרמנית: צדק היסטורי עצמאי

גם בגרמניה, התמונה המשפטית זהה, והיא אף מעוגנת בחוקה. סעיף 116(2) לחוקת היסוד הגרמנית, והרחבתו המשמעותית באמצעות סעיף 15 לחוק האזרחות (StAG 15) שנכנס לתוקף ב-2021, פועלים על פי אותו עיקרון בדיוק של זכות אישית לכל צאצא.

התמודדות עם טראומת הדור השני: הרשויות בגרמניה (משרד המנהל הפדרלי – BVA בקלן) מודעות היטב למורכבות הפסיכולוגית הייחודית של קהילת ניצולי השואה וצאצאיהם בישראל. הדור השני, שגדל בבתים שבהם לעיתים נאסר לדבר גרמנית ושבהם צלקות השואה היו טריות וכואבות, מציג לעיתים קרובות התנגדות נחרצת לכל קשר עם הרשויות הגרמניות. הגרמנים מבינים זאת, ולכן המערכת בנויה כך שהנכד יכול לנהל את התהליך כולו בצורה דיסקרטית, מבלי לעשות שימוש בהוריו ומבלי לאלץ אותם לחתום על טפסים בגרמנית.

כל נכד רשאי להגיש בקשה עצמאית. אם סבא רבא שלכם נמלט מברלין, ואביכם לא מעוניין בדרכון גרמני, אתם מגישים את טופס ה-E15 (הטופס הרשמי למבקש בוגר על פי סעיף 15) אך ורק עבורכם. אביכם לא צריך להוציא תעודת התאזרחות, לא צריך לעבור שום ועדה, ואין כל צורך "להעביר" את האזרחות דרכו אליכם. הזיקה המשפטית שלכם קופצת מעל ראשו, היישר אל הסבא הנרדף.

האתגר המעשי: איך משיגים מסמכים כשההורה מסרב לשתף פעולה?

עד כאן ההיבט המשפטי המוכיח שהדבר אפשרי לחלוטין. אך כאן אנו מגיעים למציאות בשטח – הבירוקרטיה. כדי להוכיח את השרשרת המשפחתית, עליכם לספק הוכחות חותכות לקשר הדם. השרשרת הזו בנויה ממסמכים ישראליים:

• תעודת הלידה שלכם (שבה מופיע שם ההורה).

• תעודת הלידה של ההורה (שבה מופיע שם הסבא).

• תעודת הנישואין של ההורה (כדי להוכיח רצף של שינויי שם משפחה, אם היו).

כאן מתעוררת לעיתים קרובות המצוקה האמיתית. אם ההורה חי אך מסרב לשתף פעולה, הוא לרוב לא ינדב לכם את תעודת הלידה המקורית שלו מהכספת הביתית. אם ההורה הלך לעולמו, המסמכים הללו אולי אבדו במעברי דירות לאורך השנים. כיצד מתגברים על המכשול הזה?

הפתרון החוקי בישראל – חוק מרשם האוכלוסין: למרבה המזל, חוק מרשם האוכלוסין הישראלי מעניק לכם כלים רבי עוצמה. אתם לא זקוקים לטובתו של ההורה כדי להוכיח שהוא ההורה שלכם או שהוא בנו של סבא שלכם.

1. קבלת מידע על הורה (גם בחייו): בתור צאצאים ישירים, אתם רשאים לגשת למשרד הפנים (רשות האוכלוסין וההגירה) ולבקש "תמצית רישום מורחבת" של עצמכם, הכוללת את פרטי הוריכם, ולבקש גם תעודת לידה או תמצית רישום של ההורה. ברוב המקרים, המדינה תנפיק לכם את התעודה המעידה על הקשר של ההורה לסבו, גם ללא חתימת ההורה עצמו, שכן מדובר בהוכחת שושלת בסיסית.

2. כאשר ההורה נפטר: במקרה של פטירה, התהליך אף פשוט יותר. כל אזרח רשאי להוציא תעודת פטירה, תעודת לידה או תמצית רישום של בן משפחתו מדרגה ראשונה שהלך לעולמו. אתם פשוט מזמינים את המסמכים (לעיתים קרובות אף באופן מקוון מאתר הממשלה), מאמתים אותם באפוסטיל, ומצרפים לתיק האוסטרי או הגרמני שלכם.

3. גישה לארכיונים הלאומיים: אם הסבא עלה ארצה וההורה לא מוכן לספק פרטים על העלייה, הנכד רשאי לפנות באופן עצמאי לארכיון המדינה או לארכיון הציוני, ולבקש את רישומי העלייה של הסבא. הארכיונים פתוחים לציבור ואינם דורשים את אישורו של דור הביניים.

כלומר, גם במצב של נתק משפחתי מוחלט, או התנגדות אידיאולוגית עזה מצד ההורה, הכלים המשפטיים והבירוקרטיים בישראל מאפשרים לנכד או לנין לאסוף את כל הפאזל הדרוש ללא מעורבות אקטיבית של ההורה.

מה קורה במדינות אירופאיות אחרות?

ראוי לציין שגישה ליברלית זו של דילוג דורות אינה מובנת מאליה בכל אירופה. רק לשם ההשוואה, במסלולי אזרחות אחרים (שאינם קשורים לרדיפות היסטוריות אלא לדיני הגירה רגילים), כמו בחלק ממדינות מזרח אירופה או במסלולים איטלקיים מסוימים, הכללים יכולים להיות נוקשים בהרבה, ולעיתים מחייבים שההורה ירשם תחילה כאזרח כדי שהנכד יוכל לבקש אזרחות. העובדה שגרמניה ואוסטריה הסירו את המכשול הזה לחלוטין היא פריווילגיה היסטורית שנועדה לתקן עוול, וישראלים רבים אכן מנצלים אותה כיום כדי להבטיח את עתידם ואת עתיד ילדיהם.

סיכום: השרשרת מעולם לא נותקה

דילוג הדורות בהוצאת דרכון אוסטרי או גרמני אינו רק "טריק בירוקרטי". זוהי הצהרה משפטית עמוקה של ממשלות גרמניה ואוסטריה: השרשרת האזרחית של המשפחות היהודיות שנרדפו מעולם לא נותקה באופן חוקי – היא רק הושהתה. כעת, כל דור רשאי ללחוץ על כפתור "הפעל" (Play) מחדש, מבלי להיות תלוי בהחלטותיו, בטראומותיו או באמונותיו של הדור שקדם לו.

עבור הנכדים והנינים, המשמעות היא חירות מוחלטת. אתם יכולים לכבד את רצונו של הוריכם שלא להתעסק עם הנושא, ומנגד, לממש את זכותכם ההיסטורית להחזיק בדרכון אירופאי, שפותח בפניכם את כל היבשת למגורים, עבודה ולימודים בחינם. בעזרת ליווי משפטי נכון, ניתן לאסוף את כל המסמכים בצורה עצמאית ושקטה, ולהשלים את התהליך מתחילתו ועד סופו, ללא יצירת חיכוכים מיותרים בשולחן שישי.

לייעוץ מקצועי ובדיקת המקרה האישי שלכם, צרו קשר עם משרד עו"ד שוורץ ברקן בטלפון 03-770-4060 ודברו עם מומחה, או מלאו את טופס בדיקת הזכאות שלנו באתר: למעבר לבדיקת זכאות מהירה לחצו כאן.